User:Nissimnanach/sandbox

My Subpages

metzora

zot tiyhe mitzvah hametzorah

12

And this is the aspect of Bil`am, as Hashem reversed curse to blessing, as written (Deut. 23:6), "Wayahafokh H' Eloheikha lekha eth-hakelalah librakhah ki ahavkha H' Eloheikha/ And H' your God reversed for you the curse to a blessing, for H' your God loved you. For Bil`am calculated to curse Yisrael, God forbid, by their mistake of the Calf, as written, "Wayasheth el-hamidbar panaw," like Rashi explained. For idolatry causes separation between the vitality that is drawn from the orderly aspect, the MaH aspect, and then it goes chaotic, and then the curse, God forbid, can take effect, for the essence of the grip of the curse, which are dinim/judgements, is by the chaotic aspect. So this is the aspect of the curse wherewith they were cursed from Adam haRishon's mistake, as mentioned. And everything depends on the speech, which is aspect of Malkhut that is not orderly, as all the chaotic aspect derives by being separated from the orderly aspect by the error of idolatry, the aspect of (Prov. 16:28), "nirgan mafrid aluf/a slanderer separates a friend [or the Boss]," as mentioned. Then one can reverse the speech to curse, God forbid. But H' Yithbarach had compassion on Yisrael and reversed the curse to blessing, as written, Wayyahapokh H' etc. — "reversed" precisely. For in His great pity he had compassion of Yisrael and would draw vitality from the aspect of MaH, order, to the aspect of disorder, and thereby all was reversed to order, in the aspect of "panim el-panim/ face to face." So this is: Wayyahapokh specifically, as the aspect of disorder from which is the devolvement of the curse's grip, God forbid, to the aspect of Panim, the aspect of blessing as mentioned.

And all this was via Moshe, for it's brought there in that lesson

that Moshe was able to bind himself with the least of the least [people],

for there is the divine aspect even in the nethermost depths etc.

Hence by Moshe Rabbeinu all Yisrael are always close to H' Yithbarakh

even when they err, God forbid,

and he does not hide His face from them.

For Moshe binds them to H' Yithbarakh always,

for he finds godliness even in the lightest of lightweights,

and thereby binds him to H' Yithbarakh.

And all this Moshe opened a paved way on the second forty days of receiving the Torah, as taught there.

...

for by the holy Torah that Moshe Rabbeinu a"h drew to Yisrael, Yisrael are forever bound to His Blessedness, for even the Israelite transgressors are full of mitzvot like a pomegranate, and "Torath H' temimah meshivath nafesh/the Torah of H' is pure, restoring life," from the paths of death to paths of life, for the Torah is "machkimath pethi/making wise he who was enticed." So even one who has fallen where he's fallen and is utterly far from H"Y due to his evil deeds, can nevertheless draw to H"Y easily by learning the holy Torah because the holy Torah goes down even to who is in the lowest klipot, lowest netherworlds Ch"W, and awakens him and draws him close to H"Y, in the aspect of (Job. 28:22), "avadon u'mavet amru b'ozneinu sham`anu shim`a/Destruction and Death say: We have heard a rumor thereof with our ears." Namely even someone in the lowest hell, God forbid,

in the dwelling place of the klipot, which are the aspect of Destruction and Death,

they too "hear the sound" of the Torah

which gives "lifta'im `ormah/ prudence to the naive" (Prov. 1:4), for the Torah is constantly crying out "How long, you naive etc." And this is the aspect Raboteinu z"l said

words of Torah do not get Tumah..

כִּי אוֹרַיְתָא מַכְרֶזֶת תָּמִיד עַד מָתַי פְּתָיִים תֶּאֱהָבוּ פֶּתִי

וְכוּ':

..

Even those who are in the side of Death, they too need to delve in Torah, ... because the Torah can draw them too to H"Y which is the aspect of I will hide my face from them. And even, and "This song will answer," beause the Torah will answer form there .. and there to return them And this is the aspect of "Beshokhbekha" when you lie down it guards you i.e. when you in grave even when you're lying dead, even the Torah will guard you drawing you close to H"Y. Hence from the day we get the Torah, there is no distance to H"Y for Yisrael, for they are always close to him Yit' .. And this is the essence of the giving Torah to Yisrael, .. Even if they didn't have the Torah.. there were tzadikim before giving Torah,. and also the other Tzadikim before giving the Torah, so surely by these tzadikim, it's a great privilege and the giving the Torah, the essence of the kindness of H"Y in giving the holy Torah, the holy torah all Yisrael can draw close to him Yit' for the Torah is a trodden path, by which even the lowest can draw close to His Oneness always, thereby the curse has no power to grip Yisrael anyway. And this is what Bil`am said when he tried to curse but was unable, Mah Tovu ohaleikha Ya`akov Your tents specifically, by the Torah Yisrael are always tied to Hashem, whereby the curse is reversed to blessing. And this is what he said there, Like streams stretched out, Num 24:6 just like a stream raises a persom from tumah to tahara, the Torah also raises him and draws him close.. For the Torah raises a person even from the depth of impurity and draws him to H"Y and this is "Like gardens by the river" hinting to the garden by the river, which the waters of the river always water it, and never ever stop, so Yisrael holy are close to Him Yit' and are tied to him always by the holy Torah and the holy vitality is drawn to them constantly from him Yit' by the holy Torah.

וְהַכְּלָל שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא יוֹרֶדֶת אֲפִלּוּ בְּעִמְקֵי תְּהוֹם לְעוֹרֵר אֲפִלּוּ אֶת הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים, לַה' יִתְבָּרַךְ. וְעַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה יְכוֹלִין לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת חַס וְשָׁלוֹם וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מְקַבְּלִין טֻמְאָה וְעַל כֵּן אֲפִלּוּ הַזָּבִין וְהַמְצֹרָעִים וְכוּ' עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וְכוּ' זֶה רֶמֶז שֶׁאֲפִלּוּ אֵלּוּ שֶׁהֵם בְּסִטְרָא דִּמְסָאֲבוּתָא. גַּם הֵם צְרִיכִין לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה כִּי הַתּוֹרָה תְּקָרֵב גַּם אוֹתָם לַה' יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְהִסְתַּרְתִּי פָּנַי וְכוּ' וְעַתָּה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו וְכוּ' כִּי לֹא תִּשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ. הַיְנוּ שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁיִּשְֹרָאֵל הֵם חוֹטְאִים חַס וְשָׁלוֹם וְעַל יְדֵי זֶה הָיוּ מִתְרַחֲקִים מֵה' יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת הַסְתָּרַת פָּנִים חַס וְשָׁלוֹם אֲבָל הַתּוֹרָה תְּקָרֵב אוֹתָם, אֲפִלּוּ בְּעֵת שֶׁהֵם נְזוּפִים וּרְחוֹקִים חַס וְשָׁלוֹם מִצַּד מַעֲשֵֹיהֶם אַף עַל פִּי כֵן הַתּוֹרָה תֵּרֵד עִמָּהֶם לְמָקוֹם שֶׁהֵם שָׁם וּמִמָּקוֹם שֶׁהֵם תְּקָרֵב אוֹתָם לַה' יִתְבָּרַךְ וְתַחֲזִירֵם בִּתְשׁוּבָה בִּבְחִינַת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְכוּ' כִּי לֹא תִּשָּׁכַח וְכוּ'. וְזֶה שֶׁכָּתוּב בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתְךָ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ וְכוּ' וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּשָׁכְבְּךָ בַּקֶּבֶר הַיְנוּ אֲפִלּוּ כְּשֶׁאַתָּה שׁוֹכֵב בְּסִטְרָא דְּמוֹתָא חַס וְשָׁלוֹם גַּם אָז הַתּוֹרָה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וּתְקָרֵב אוֹתְךָ לַה' יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל וְכַמְבֹאָר כָּל זֶה הֵיטֵב בַּמַּאֲמָר אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי וְכוּ' (סִימָן יא) שֶׁעַל יְדֵי דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה יְכוֹלִין לָצֵאת מִמַּדְרֵגָה פְּחוּתָה וּשְׁפָלָה לְמַדְרֵגָה גָּבֹהַּ מְאֹד כִּי דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה מְאִירִין לוֹ כִּי הֵם בְּחִינַת 'צִפַּרְתָּא דְּקָאֵי עַד קַרְסֻלֵּהּ בְּמַיָּא' בִּבְחִינַת וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וְכוּ' וְרֵישֵׁהּ מְטֵי וְכוּ' עַיֵּן שָׁם:

נִמְצָא שֶׁמִּיּוֹם שֶׁזָּכִינוּ בְּחֶמְלַת ה' לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מִיּוֹם הַהוּא אֵין שׁוּם הַרְחָקָה לְיִשְֹרָאֵל מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָם כִּי תָּמִיד הֵם סְמוּכִין לַה' יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁיּוֹרֶדֶת וְעוֹלָה עִמָּהֶם כַּנַּ"ל וְזֶהוּ עִקַּר נְתִינַת הַתּוֹרָה לְיִשְֹרָאֵל. כִּי גַּם קֹדֶם נְתִינַת הַתּוֹרָה הָיוּ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה עוֹבְדִים ה' יִתְבָּרַךְ בְּמַדְרֵגָה גָּבֹהַּ מְאֹד כְּגוֹן הָאָבוֹת וְכוּ' וּמַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּבְוַדַּאי גַּם עַכְשָׁו יֵשׁ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה בְּכָל דּוֹר בְּחִינַת בְּנֵי עֲלִיָּה שֶׁאֲפִלּוּ אִם לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה הָיוּ גַּם כֵּן יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ וּלְעָבְדוֹ בֶּאֱמֶת וְעִקַּר הַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁל נְתִינַת הַתּוֹרָה הוּא שֶׁעַל יְדֵי הַתּוֹרָה גַּם הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים יָכוֹל לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא כַּנַּ"ל וְכָל יִשְֹרָאֵל זוֹכִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו עַל יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּוַדַּאי לְהַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה הוּא גַּם כֵּן זְכוּת גָּדוֹל נְתִינַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בִּבְחִינַת יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסִיף לֶקַח וְכוּ' אַף עַל פִּי כֵן עִקַּר הַחֶמְלָה וְהַחֶסֶד שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר נָתַן אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הוּא בִּבְחִינָה הַנַּ"ל שֶׁהַתּוֹרָה הִיא דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה שֶׁעַל יָדָהּ יָכוֹל לְהִתְקָרֵב אֲפִלּוּ הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים מִמָּקוֹם שֶׁהוּא לַה' יִתְבָּרַךְ. וְעַל כֵּן עַל יְדֵי נְתִינַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אֵין כֹּחַ לְהַקְּלָלָה חַס וְשָׁלוֹם שֶׁתָּחוּל בְּיִשְֹרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁחָטְאוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה וְהִפְרִידוּ הַחִיּוּת מֵאָדָם לְחַוָּה לִבְחִינַת מַלְכוּת שֶׁהִוא בְּחִינַת שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר שֶׁמִּשָּׁם הִשְׁתַּלְשְׁלוּת אֲחִיזַת הַקְּלָלָה חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל אַף עַל פִּי כֵן הַתּוֹרָה מְקַשֶּׁרֶת אוֹתָם תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל כִּי זֶהוּ בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה שֶׁעָשָֹה מֹשֶׁה כַּנַּ"ל. וּמֵאַחַר שֶׁה' יִתְבָּרַךְ עִמָּהֶם תָּמִיד עַל יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִוא אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל כֵּן לְעוֹלָם אֵין כֹּחַ בְּהַקְּלָלָה לָחוּל עֲלֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם. כִּי הַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת חָכְמָה כִּי אוֹרַיְתָא מֵחָכְמָה עִלָּאָה נַפְקַת הַיְנוּ בְּחִינַת מַ"ה כַּנַּ"ל כִּי הַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת אָדָם בִּבְחִינַת זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם בְּחִינַת אָדָם מַ"ה וְעַל יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה לְעוֹלָם נִשְׁפָּע הַחִיּוּת מִבְּחִינַת מַ"ה כַּסֵּדֶר לִבְחִינַת שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר אַף כְּשֶׁהֵם חוֹטְאִים לְפָנָיו כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן אֵין כֹּחַ בְּהַקְּלָלָה שֶׁתָּחוּל עֲלֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם בְּשׁוּם אֹפֶן כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר בִּלְעָם אַחַר שֶׁשָּׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו אָמַר מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב. מַ"ה דַּיְקָא כִּי בֵּרְכָם מֵעֵין הַקְּלָלוֹת שֶׁרָצָה לְקַלְּלָם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַיְנוּ שֶׁאָמַר שֶׁבְּחִינַת מַה שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַטּוֹב וְהַבְּרָכָה בְּחִינַת כַּסֵּדֶר, לְעוֹלָם מַשְׁפִּיעַ בָּהֶם עַל יְדֵי אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב הַיְנוּ עַל יְדֵי אֹהָלִים שֶׁעוֹסְקִים בָּהֶם בַּתּוֹרָה כִּי עַל יְדֵי זֶה לְעוֹלָם הֵם מְקֻשָּׁרִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת מַ"ה שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה וְעַל יְדֵי זֶה הֵם תָּמִיד בִּבְחִינַת כַּסֵּדֶר כִּי בְּחִינַת שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר נִתְהַפֵּךְ לִבְחִינַת כַּסֵּדֶר אֲפִלּוּ כְּשֶׁהֵם בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה עַל יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת מַ"ה כַּנַּ"ל שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְהַפֵּךְ הַקְּלָלָה לִבְרָכָה נִתְהַפֵּךְ דַּיְקָא כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאָמַר שָׁם כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כְּגַגּוֹת עֲלֵי נָהָר וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מַה נְּחָלִים מַעֲלִין אֶת הָאָדָם מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה מַעֲלִין אֶת הָאָדָם וְכוּ' הַיְנוּ כַּנַּ"ל כִּי הַתּוֹרָה מְקָרֶבֶת אֶת הָאָדָם אֲפִלּוּ מֵעֻמְקֵי הַטֻּמְאָה חַס וְשָׁלוֹם וּמְטַהֶרֶת אוֹתוֹ וּמְקָרֶבֶת אוֹתוֹ לַה' יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה הֵם לְעוֹלָם קְרוֹבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל וְאֵינָן נִפְסָקִין מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְעוֹלָם כְּמוֹ הַגַּן שֶׁהוּא אֵצֶל הַנָּהָר שֶׁהַמַּיִם מַשְׁקִין אוֹתוֹ תָּמִיד וְאֵינָן נִפְסָקִים מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם, כְּמוֹ כֵן הֵם מְקֻשָּׁרִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד עַל יְדֵי הַתּוֹרָה וְתָמִיד נִמְשָׁךְ לָהֶם הַחִיּוּת מִבְּחִינַת מַ"ה אָדָם שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל:

he:ליקוטי_הלכות/חלק_חושן_משפט/הלכות_חכירות_וקבלנות#אות_יב

LH HM Prika 4:6

וְזֶהוּ בְּחִינַת הֶפְקֵר כִּי עִקַּר דִּין הֶפְקֵר נִלְמָד מִשְּׁמִטָּה

כַּמְבֹאָר בַּגְּמָרָא שֶׁלָּמְדוּ מִפָּסוּק וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְכוּ'

וְכַמּוּבָא בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ שֶׁצָּרִיךְ לְהַפְקִיר כִּשְׁמִטָּה וְכוּ'.

וְכָל עִנְיַן שְׁמִטָּה הוּא בְּחִינָה הַנַּ"ל כִּי שְׁמִטָּה בְּחִינַת שַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב,

שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י,

כְּמוֹ שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית וְכוּ'.

הַיְנוּ שֶׁבַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית נִמְשָׁךְ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת עַל הָאָרֶץ

וְעַל כֵּן כָּל הַפֵֶּרוֹת וּתְבוּאַת הָאָרֶץ הֵם הֶפְקֵר לַכֹּל

כִּי מִתְבַּטְּלִין כָּל הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת וְכָל הַדֵּעוֹת מְשֻׁנּוֹת וְנִכְלָלִין בְּאַחְדוּת הַפָּשׁוּט

וְעַל כֵּן כָּל הַתְּבוּאָה הֶפְקֵר לַכֹּל.

כִּי אָסוּר שֶׁיִּהְיֶה שׁוּם הַקְפָּדָה וְשִׁנּוּי דֵּעָה עַל הַתְּבוּאָה בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לוֹמַר שֶׁזֹּאת הַתְּבוּאָה שַׁיָּךְ לְבַעַל שָֹדֶה זֶה וְזֹאת הַתְּבוּאָה שַׁיָּכָה לְבַעַל שָֹדֶה אַחֵר

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת וְשִׁנּוּי דֵּעוֹת כִּי עַכְשָׁו הַכֹּל שָׁוִין כִּי נִכְלֶלֶת הָאָרֶץ אָז

בִּבְחִינַת שַׁבָּת שֶׁשָּׁם נִכְלָלִין כָּל הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת יַחַד בְּאַחְדוּת הַפָּשׁוּט

שֶׁשָּׁם הַכֹּל כְּלוּלִין יַחַד וְאָסוּר שֶׁיִּהְיֶה שׁוּם שִׁנּוּי דֵּעָה וְהַקְפָּדָה בֵּינֵיהֶם.

וְעַל כֵּן אָז אֲסוּרִים כָּל עֲבוֹדַת הָאָרֶץ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב,

שָֹדְךָ לֹא תִזְרָע וְכוּ' שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ כִּי אָז בְּחִינַת שַׁבָּת

שֶׁאָז מִתְבַּטֵּל בְּחִינַת עֶבֶד מט"ט וְנִכְלָל בִּבְחִינַת בֵּן בְּחִינַת נַיְחָא.

וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר הָעַבְדוּת נֶאֱחָז בְּיוֹתֵר בִּבְחִינַת הָאָרֶץ שֶׁשָּׁם כָּל הָעֲבוֹדוֹת הַקָּשׁוֹת

שֶׁנִּמְשְׁכוּ עַל יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּגְזְרָה אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה וְכוּ'

עַל כֵּן שָׁם צְרִיכִין עִקַּר הַתִּקּוּן.

עַל כֵּן עִקַּר אִסּוּר עֲבוֹדָה בִּשְׁמִטָּה הוּא בַּעֲבוֹדַת הָאָרֶץ

לְבַטֵּל מִשָּׁם בְּחִינַת עֲבוֹדוֹת עַל יְדֵי בְּחִינַת שַׁבָּת כַּנַּ"ל.

וְכֵן כָּל בִּטּוּל הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת הוּא בִּתְבוּאַת הָאָרֶץ שֶׁאָסוּר לְכָל אֶחָד לְהַחֲזִיק בִּתְבוּאָתוֹ כְּאִלּוּ הִיא שֶׁלּוֹ לְבַדּוֹ וּלְהַקְפִּיד חַס וְשָׁלוֹם עַל חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִמֶּנָּה

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שִׁנּוּי דֵּעָה בְּחִינַת פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת.

וְעַכְשָׁו בִּשְׁמִטָּה אָסוּר כָּל זֶה כִּי עַכְשָׁו צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת שַׁבָּת עַל הָאָרֶץ

כִּי אָז מִתְבַּטְּלִין כָּל הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת כָּל הַשִּׁנּוּי דֵּעוֹת וְנִכְלָלִין כְּאֶחָד בִּבְחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט

וְאָז מִתְבַּטֵּל כָּל הָעַבְדוּת וְכַנַּ"ל:

Vayikra el-Moshe

By the tzadik who judges every one favorably, he brings out good points of each israelite, even in the very worst etc. He brings in this path to Yisrael, that each one will find in himself nad friends good points etc., that they thereby all enter favorably and refurn to Hahem Yithbarakh, and all this is by the good points. For this Tzadik builds the mishkan from where the kids get their innocent expressions. which is the aspect of the small aleph of Vayikra, as explained ithe Torah azambra 282, see there. And learning thiis judging favorably: If he has one litigator among a thosand, even if he finds one merit among a thousand, even if that one mitzvah is mixed and mostly waste, and there is only that one among the thousand. Even if in that angel 999 parts are guilty and one good, that too also redeems, since that mitzvah and merit that he finds in himself or another even if it’s one in a thousand, and that one merit is full of waste and emptiness, and one one thougsands, so also through this he goes out from guilt to merit, and then all get s reversed to merit. And attains a thousand lights, which are the aspect of addition to Shabbat, which is brought in the kavanot of Yismach Moshe. And this itself is the aspect of small aleph. When H called Moshe after erecting the Mishkan, for its is explained in the kavanot, due to the Chet haEgel Moshe lost the toughsand lights which is the sod of small aleph, Vayikra, Shabbat returns them, then Yisrael receives their crowns, that they were saved, First Moshe received them, to complete his lack, and now they return to Yisrael with a good eye. And in these crowns Yisrael merits additional Shabbat on shabbat eve. .. For moshe is the true tzadik via looking favorably at his fellow Jew even if they are great sinners, like at the Sin of the Calf, God save us, for all the idolatry and forbiden relations and murder. He sacrifices himself for their sake, until he finds merit in them, and thereby he returns them to Hashem, and thereby the Mishkan is built. And then he called him in the aspect of the small aleph of Vayikra to hint to him he should go in this way even when Yisrael are sinning greatly God forbid, nevertheless he should see and find merit in them even one in a thousand, which is the aspect of the small aleph. That the aleph was made small because of the lights were taken from him, and Hashem showed him that specicially from the small aleph, namely the small good he finds in Yisrael, and he enters them in merit, specifically from there he calles him from the Mishkan, for that is the main devotion fo the Mishkan, and this wonderful work which is the aspect of the mishkan work, its root is drawn from Shabbat, for all the holiness of the work of the mishkan is drawn from Shabbat as brought elswere (Bereshit Torah 67). Namely on shabbat are returned to Moshe the thousand lights of them which are the crowns etc. which all this is the addition of shabbat, namely according to our words mentioned above, that the essense of holiness of this way Azamra shines on Shabbat kodesh as mentioned. Which then the thousand lights return to the Tzaddik Moshe and he returns to them their thousand lights, which all this is drawn from the thousand lights of them etc., because then he reveals only the good that is in Israel and the evil falls and is nullified. And is drawn and shines completetly, in the way of Azamra as mentioned, which is the addition of shabbat, which is the aspect of the thousand lights as mentioned, that return on all Yisraetes by addition to shabbat. Hence this way of Azamra mentioned is the aspect of the Aleph.

וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּחוּם שַׁבָּת אַלְפַּיִם אַמָּה. אַלְפַּיִם אַמָּה זֶה בְּחִינַת שְׁנֵי אַלְפִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁנֵי שִׂכְלִיּוֹת, בְּחִינַת אַלְפַּיִם שָׁנָה שֶׁקָּדְמָה תּוֹרָה לָעוֹלָם, הַיְנוּ בְּחִינַת שְׁתֵּי הַדְּרָכִים הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי וְאַיֵּה הַשֶּה לְעֹלָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁנֵי אַלְפִין, שְׁנֵי שִׂכְלִיּוֹת קְדוֹשִׁים אֲמִתִּיִּים, שֶׁהֵם הֵם, תְּחוּם שַׁבָּת, שֶׁהוּא גְּבוּל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁעַל יָדָם נִשְׁאָרִין כָּל יְמֵי חַיָּיו בִּגְבוּל וּתְחוּם הַקְּדֻשָּׁה וְאֵין יוֹצְאִין לַחוּץ חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּחוּם שַׁבָּת, כִּי שַׁבָּת כְּלָלִיּוּת קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל, כִּי הַדֶּרֶךְ שֶׁל אֲזַמְּרָה וְכוּ' הִוא בְּחִינַת אָלֶף, בִּבְחִינַת הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה, שֶׁהִוא בְּחִינַת שַׁבָּת מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ שֶׁאָז מְאִירִין הָאֶלֶף אוֹרוֹת שֶׁמַּחֲזִירִין לְיִשְׂרָאֵל בְּתוֹסְפוֹת שַׁבָּת, כַּיָּדוּעַ בַּכַּוָּנוֹת שֶׁכָּל זֶה הָאוֹר נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי הַדֶּרֶךְ הַקֹּדֶשׁ שֶׁל אֲזַמְּרָה הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁדָּן אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת וּמוֹצֵא נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ בְּהַגְּרוּעִים מְאֹד וְכוּ' וּמַכְנִיס זֶה הַדֶּרֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁכָּל אֶחָד יִמְצָא בְּעַצְמוֹ וּבַחֲבֵרָיו נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי זֶה יִכָּנְסוּ הַכֹּל בְּכַף זְכוּת וְיַחְזְרוּ לַה' יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל, שֶׁכָּל זֶה הוּא מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן כַּנַּ"ל, כִּי זֶה הַצַּדִּיק בּוֹנֶה מִשְׁכָּן שֶׁמִּשָּׁם מְקַבְּלִין הַתִּינוֹקוֹת הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אָלֶף זְעִירָא דְּוַיִּקְרָא, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה 'אֲזַמְּרָה' הַנַּ"ל בִּמְקוֹמוֹ, עַיֵּן שָׁם. וְלִמּוּד זְכוּת הַזֶּה הוּא בִּבְחִינַת אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לָאָדָם יָשְׁרוֹ וְכוּ', דְּהַיְנוּ אֲפִלּוּ אִם אֵין מוֹצְאִין בּוֹ כִּי אִם זְכוּת אֶחָד מִנִּי אֶלֶף וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ בְּאוֹתוֹ הַמִּצְוָה וְהַזְּכוּת עַצְמוֹ רֻבּוֹ פְּסֹלֶת וְאֵין בּוֹ כִּי אִם אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבוֹת אֶחָד מֵאֶלֶף בְּאוֹתוֹ זְכוּת עַצְמוֹ. וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֲפִלּוּ אִם בְּאוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ עַצְמוֹ תְּשַׁע מֵאוֹת תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה חֲלָקִים לְחוֹבָה וְאֶחָד לִזְכוּת, נִצּוֹל גַּם כֵּן, הַיְנוּ כַּנַּ"ל. שֶׁגַּם הַמִּצְוָה וְהַזְּכוּת שֶׁמּוֹצְאִין בְּעַצְמוֹ אוֹ בַּחֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ אִם הוּא רַק אֶחָד מֵאֶלֶף וְגַם אוֹתוֹ הַזְּכוּת בְּעַצְמוֹ מָלֵא פְּסֹלֶת וּפְנִיּוֹת וְכוּ' וְאֵין בּוֹ כִּי אִם חֵלֶק אֶחָד מֵאֶלֶף אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, עַל-יְדֵי זֶה גַּם כֵּן יוֹצְאִין מִכַּף חוֹבָה וְנִכְנָסִין לְכַף זְכוּת וְחוֹזְרִין אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְאָז נִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לִזְכוּת וְזוֹכִין לְאֶלֶף אוֹרוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת תּוֹסְפוֹת שַׁבָּת, כַּמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת יִשְׂמַח מֹשֶׁה. וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אָלֶף זְעִירָא דְּוַיִּקְרָא כְּשֶׁקְּרָאוֹ לְמֹשֶׁה אַחַר הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן, כִּי מְבֹאָר שָׁם בַּכַּוָּנוֹת שֶׁעַל-יְדֵי חֵטְא הָעֵגֶל נִלְקְחוּ מִמֹּשֶׁה אֶלֶף אוֹרוֹת וְכוּ' וְזֶה סוֹד אָלֶף זְעִירָא דְּוַיִּקְרָא וְשַׁבָּת חוֹזֵר וּמְקַבְּלָם בְּסוֹד תּוֹסְפוֹת שַׁבָּת וְאָז מַחֲזִיר לְיִשְׂרָאֵל הַכְּתָרִים שֶׁלָּהֶם, שֶׁהֵם הָעֵדִים שֶׁהִתְנַצְּלוּ מֵהֶם וּמֹשֶׁה קִבְּלָם תְּחִלָּה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ וְעַכְשָׁו חוֹזֵר וְנוֹתְנָם לְיִשְׂרָאֵל בְּעַיִן יָפָה וּמֵאֵלּוּ הַכְּתָרִים יוֹרְשִׁים יִשְׂרָאֵל תּוֹסְפוֹת שַׁבָּת בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת, עַיֵּן שָׁם. וְכָל זֶה עַל-פִּי הַנַּ"ל, כִּי מֹשֶׁה שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת עַל-יְדֵי הַזְּכוּת שֶׁמְּלַמֵּד עַל יִשְׂרָאֵל וּמוֹצֵא בָּהֶם נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת אֲפִלּוּ אִם הֵם חוֹטְאִים מְאֹד כְּמוֹ בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, רַחֲמָנָא לִצְלָן, שֶׁכּוֹלֵל עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת שְׁפִיכוּת דָּמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא מוֹסֵר נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם עַד שֶׁמּוֹצֵא בָּהֶם זְכוּת וּמַחֲזִירָם לַה' יִתְבָּרַךְ וְעַל-יְדֵי זֶה נִבְנָה הַמִּשְׁכָּן כַּנַּ"ל וְאָז קוֹרְאוֹ מֵהַמִּשְׁכָּן בִּבְחִינַת אָלֶף זְעִירָא דְּוַיִּקְרָא. לְרַמֵּז לוֹ שֶׁיֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל חוֹטְאִים מְאֹד חַס וְשָׁלוֹם, אַף-עַל-פִּי-כֵן יִרְאֶה לִמְצֹא בָּהֶם זְכוּת אֲפִלּוּ אֶחָד מִנִּי אָלֶף, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אָלֶף זְעִירָא דְּוַיִּקְרָא שֶׁנִּקְטְנָה הָאָלֶף מֵחֲמַת שֶׁנִּטְּלוּ מִמֶּנּוּ הָאֶלֶף אוֹרוֹת בַּעֲוֹן יִשְׂרָאֵל. וְהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה שֶׁמִּשָּׁם דַּיְקָא, מִבְּחִינַת הָאָלֶף זְעִירָא, הַיְנוּ מִבְּחִינַת הַזְּכוּת וְהַטּוֹב אֶחָד מִנִּי אָלֶף שֶׁמָּצָא בְּיִשְׂרָאֵל וְהִכְנִיסָם לְכַף זְכוּת, שָׁם דַּיְקָא הוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ מֵהַמִּשְׁכָּן, כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן כַּנַּ"ל וְעִקַּר הָעֲבוֹדָה וְהַמְּלָאכָה הַנִּפְלָאָה הַזֹּאת, שֶׁהִוא בְּחִינַת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, עִקָּרוֹ נִמְשָׁךְ מִשַּׁבָּת, כִּי כָּל קְדֻשַּׁת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן נִמְשָׁךְ מִשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר בְּהַתּוֹרָה "בְּרֵאשִׁית" סִימָן ס"ז בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא), הַיְנוּ כִּי בְּשַׁבָּת מַחֲזִירִין לְמֹשֶׁה הָאֶלֶף אוֹרוֹת שֶׁלָּהֶם שֶׁהֵם הַכְּתָרִים וְכוּ', שֶׁכָּל זֶה הוּא תּוֹסְפוֹת שַׁבָּת כַּנַּ"ל, הַיְנוּ עַל-פִּי דְּבָרֵינוּ הַנַּ"ל שֶׁעִקַּר דֶּרֶךְ הַקֹּדֶשׁ שֶׁל אֲזַמְּרָה הַנַּ"ל מֵאִיר בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ כַּנַּ"ל וְאָז חוֹזְרִים כָּל הָאֶלֶף אוֹרוֹת לְהַצַּדִּיק, בְּחִינַת מֹשֶׁה, וְהוּא מַחֲזִיר לָהֶם הָאֶלֶף אוֹרוֹת שֶׁלָּהֶם וְכוּ', שֶׁכָּל זֶה נִמְשָׁךְ עַל-יְדֵי שֶׁאָז מִתְגַּלֶּה וּמֵאִיר רַק הַטּוֹב שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְהָרַע נוֹפֵל וְנִתְבַּטֵּל וְנִמְשָׁךְ וּמֵאִיר בִּשְׁלֵמוּת הַדֶּרֶךְ שֶׁל אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי הַנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תּוֹסְפוֹת שַׁבָּת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הָאֶלֶף אוֹרוֹת הַנַּ"ל שֶׁחוֹזְרִים וּמְאִירִים עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּסוֹד תּוֹסְפוֹת שַׁבָּת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וְכַנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁהַדֶּרֶךְ שֶׁל אֲזַמְּרָה הַנַּ"ל הוּא אָלֶף כַּנַּ"ל:

(ספר ליקוטי הלכות – הלכות תחומין וערובי – תחומין הלכה ו)

---

MM English

YH: Yam Hachokhmah version

YA: Yitzchak Aizik manuscript image

Also, what he told as early as when he lived in Zlatipolia (5562). And I did not hear it from himself z"l but from the mouth of Rabbi Y.

There is someone tender in years, whose great grandfather was an extremely great tzadik, and he himself also was no ordinary person. And he dreamed that his forefather came to him and told him to pay attention (sheyiten lev) to the foods he will eat today. In the morning he awoke, and it was already proven to him that the dreams where he appeared to him are true, for he had already seen/dreamed [YH: several times] this forefather of his and they all [came] true. And he did not understand what was "paying attention to the foods," for he generally ate with eating meditations (kavanoth achilah) already before. And he went to the mikveh, and afterwards recited some chapters of Tehilim with great concentration, and prayed with great concentration, and his entire request was that Hashem Yithbarakh should help him know what is the aforementioned "paying attention to the foods." And after prayer this carried on and he was very troubled over this, to know the abovementioned. [YH only: Exhausted,] he lay himself down on the bed to [YA: lie down and] rest. He fell asleep, and again his forefather appeared in a dream and told him, "You worry about knowing what is paying attention? I will tell you. Because today they want to give you the Torah, and the Torah is only given to those who eat the Manna, so they want to give you Manna to eat." And he awoke and started worrying more about this, for the matter is good and wondrous extremely, and he greatly desired to attain this, for Manna itself is a very great thing, and especially since thereby one receives the Torah, so now he definitely needs to pay attention to this. But he doesn't know what is "paying attention," and he was very troubled by this. Then he remembered it is brought in the Midrash, "Waye`ankha wayar`ivekha waya'achilekha eth-haman/And He afflicted thee, and suffered thee to hunger, and fed thee with manna." (Deut 8:3), that before eating the Manna they would fast the day before in order to purge the food in the intestines. And he was deciding what to do. "If only I would have fasted yesterday!" So he took a purgative (איין נעמיניש ayn nemenish, < enema?) and had no pity on himself due to his strong desire for the aforementioned, so he took a super strong purgative, and it made him gush profusely until what emerged came out as clean as it went in. Then he became very worried about the blood remnants (dam hatamtzith) still remaining in him from the foods before. For when one fasts, the blood remnants are also eliminated. So he was very troubled over this, and had already exerted himself a great deal over this as well by the aforementioned purgative. And he went and lay himself down on the bed, and was asleep but not fully asleep, awake but not fully awake [Ta`anith 12b]. And his forefather came to him again and said to him, "You are troubled by the blood remnants? Come with me and I will take you to the River of Fire [Nahar Di-Nur, Dan. 7:10, Z. Vayikra 16b], and you will be rid of the blood remnants as well. And he went with him, and on the way saw many wondrous novelties. When he arrived there at the River of Fire and entered in it he thought that not even one part of him would remain, but nevertheless he immersed, and he emerged in peace. When he came out he saw an entirely new world, then he awoke. And in the way when a man dreams a good thing and his mind goes deep in it then when awake it seems to him he has really that thing that he dreamed, thus when he awoke it seemed to him really an entirely new world. And the table was already set properly, with the bread lying on the table. And he went and washed his hands and said the blessing for washing hands, and dried his hands and came to the table and saw there is no bread there at all, just a pile of letters mixed in no order. And he was troubled that he had made the blessing over washing. Then his forefather came to him, even though he was awake, and said to him, "Do not worry. Recite the blessing, haMotzi, because the blessing is applicable to this." Then he said the blessing and ate the bread, and as long as he saw letters he ate, and even the crumbs that crumbled from the bread he gathered as well and ate them, for it was all letters. Until he ate all the bread along with the crumbs. Then he opened his mouth and those letters came out orderly in combinations: "I AM HASHEM YOUR GOD THAT HAS TAKEN YOU OUT" etc. and "YOU SHALL HAVE NO OTHER GODS" etc., until finishing all the Ten Commandments. And he saw in this the whole entire Torah, and "every generation and its teachers, every generation and its leaders" (Bamidbar Rabbah 23), and "everything that a distinguished student will introduce."

And they asked him if that was someone close by or far away. He replied, If you want to probe and ask, I will contradict myself entirely. Then he said there is someone who is two, two who are one. When he's there he's also here (another version: When he's in here he's there too etc.). And he ordered to review this story. And he said this story will be needed by "those who are here and those who are not here today" [Deut. 29:14]. You will see after time what will become of this story. And he warned to not tell it to outsiders. But if nevertheless you tell it, I will still love you, however the love will be like when Chaikel is happy [a follower R' Chaikel had a sour face]. He also said that all those who hear are guarantors one to another to not tell it to an outsider. (Says the copyist: I heard that when he said, You are guarantors to each other etc., someone was standing there).

MM Manuscript image

https://il.bidspirit.com/ui/lotPage/source/catalog/auction/3628/lot/112280/%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%9E%D7%94%D7%9C%D7%97%D7%9D-%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%A1%D7%95%D7%93%D7%99-%D7%A9%D7%9C?lang=en

il.bidspirit.com/ui/lotPage/source/catalog/auction/3628/lot/112280/מעשה-מהלחם-הסיפור-הסודי-של?lang=en

Auction 61 Rare and Important Items By Kedem Tuesday, 24.4.18 , 8 Ramban St, Jerusalem.

The auction has ended LOT 56: "Maaseh MeHaLechem" - "The Secret Tale" by Rebbe Nachman of Breslov - Handwritten Leaf by Rabbi Yitzchak Isaac [YA Yitzchak Aizik] of ...

MM Saba (edited)

http://saba-is-moshiach.blogspot.com/2016/07/blog-post_79.html

with edits made according to YA manuscript from image above.

* = not in YA manuscript.

עוֹד מַה שֶׁסִּפֵּר כְּבָר בְּהֱיוֹתוֹ יוֹשֵׁב בְּזְלַאטִיפָּאלְיֶע וְלֹא שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ זַ"ל בְּעַצְמוֹ רַק מִפִּי ר"י. יֵשׁ אֶחָד רַךְ בַּשָׁנִים וְהָיָה זְקֵנוֹ צַדִּיק גָּדוֹל מְאֹד וְגַם הוּא בְּעַצְמוֹ לֹא הָיָה אִישׁ פָּשׁוּט (קיעפ) וְחָלַם לוֹ שֶׁבָּא זְקֵנוֹ וְאָמַר לוֹ שֶׁיִּתֵּן לֵב לַמַאֲכָלִים שֶׁיֹּאכַל הַיּוֹם. בַּבּוֹקֵר הֵקִיץ וּכְבָר הוּבְרָר לוֹ בבירור שֶׁהַחֲלוֹמוֹת שחלם לו היו אֲמִיתִּיִּים, כִּי כְּבָר רָאָה זְקֵנוֹ הַנָ"ל והיו הַכֹּל אֱמֶת. וְלֹא הֵבִין מַה היא נְתִינַת לֵב לַמַאֲכָלִים. כִּי מִסְּתָמָא הָיָה אוֹכֵל בכוונות אֲכִילָה גַּם מִּקֹּדֶם. וְהָלַךְ לַמִּקְוֶה וְאַחַר כָּךְ אָמַר אֵיזֶה קַפִּיטְלִיךְ תְּהִלִּים בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה וְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה מְאֹד, וְכָל בַּקָּשָׁתוֹ הָיָה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲזֹר שֶׁיֵּדַע מַהוּ נְתִינַת לֵב לַמַאֲכָלִים. וְאַחַר הַתְּפִלָּה הָיָה הוֹלֵךְ ג"כ וּמִצְטַעֵר מְאֹד עַל זֶה לָדַעַת הַנָ"ל וְהֵנִיח עַצְמוֹ עַל הַמִּטָּה לָנוּחַ,

(לשכוב ולנוח) in YA manuscript above

וַיִשַׁן. וּבָא עוֹד זְקֵנוֹ בַּחֲלוֹם וְאָמַר לוֹ אַתָּה מִצְטַעֵר מַהוּ נְתִינַת לֵב, אַגִּיד לְךָ שֶׁהַיּוֹם רוֹצִים לִמְסֹר לְךָ הַתּוֹרָה וְלֹא נִתְנָה הַתּוֹרָה אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן. וְרוֹצִים לָּתֵת לְךָ מָּן לֶאֱכוֹל. וְהֵקִיץ וְהִתְחִיל לְהִצְטַעֵר עוֹד יוֹתֵר, כִּי הַדָּבָר טוֹב וְנִפְלָא מְאֹד. וְהִתְאַוָה מְאֹד לְהַשִּׂיג זֹאת כִּי מָּן בְּעַצְמוֹ הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד וּבִפְרָט שֶׁעַל יְדֵי זֶה יְקַבֵּל הַתּוֹרָה. וְעַתָּה בְּוַדַּאי צָרִיךְ לָּתֵת לֵב לָזֶה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַהוּ נְתִינַת לֵב וְנִצְטָעֵר מְאֹד עַל זֶה. וְנִזְכָּר שֶׁאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן שֶׁקֹּדֶם אֲכִילַת הַמָּן הָיוּ מִתְעַנִּים יוֹם שֶׁלְפָנָיו כְּדֵי לַפִיךְ הָאֲכִילָה שֶׁבִּמְעֵיהֵם. וְנִתְיַשֵּׁב מַה לַּעֲשׂוֹת הֲלֹא אִם לֹא הָיִיתִי מִתְעַנֶּה אֶתְמוֹל, וְלָקַח איינעמיניש (חומר משלשל) וְלֹא הָיָה לוֹ רַחֲמָנוּת עַל עַצְמוֹ מֵחֲמַת שֶׁנִכְסָף מְאֹד לְהַנָ"ל וְלָקַח איינעמיניש חָזָק מְאֹד וְשִׁלְשֵׁל אוֹתוֹ הַרְבֵּה מְאֹד עַד שֶׁיָּצָא הַיְצִיאָה נָקִי כְּמוֹ שֶׁנִּכְנַס. אַחַר כָּךְ הִתְחִיל לְהִצְטָעֵר מְאֹד עַל דָּם הַתַּמְצִית שֶׁנִּשְׁאַר בּוֹ עֲדַיִן מֵהַמַּאֲכָלִים מִכְּבָר. כִּי כְּשֶׁמִתְעַנִּים נִתְמַרֵק גַּם דָּם הַתַּמְצִית וְנִצְטָעֵר עַל זֶה, וּכְבָר נִתְיַגֵּעַ מְאֹד עַל זֶה גַּם עַל יְדֵי האיינעמיניש הַנָ"ל. וְהָלַךְ וְהִנִּיחַ עַצְמוֹ וְשָׁכַב עַל הַמִּטָּה וְהָיָה נִים וְלֹא נִים תִּיר וְלֹא תִּיר. וּבָא אֶצְלוֹ עוֹד זְקֵנוֹ וְאָמַר לוֹ אַתָּה מִצְטַעֵר עַל דָּם הַתַּמְצִית בּוֹא עִמִּי ואוליכך אֶל הַנָּהָר דִּנוּר וְתִּפְטוֹר (גַּם)* אֶת דָּם הַתַּמְצִית, וְהָלַךְ עִמּוֹ, וּבַּדֶּרֶךְ רָאָה כַּמָּה חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים, כְּשֶׁבָּא לְשָׁם אֶל הַנָּהָר דִּנוּר וְנִכְנַס לְתוֹכוֹ הָיָה סוֹבֵר שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ אֵיבָר אֶחָד. וְאַחַר כָּךְ טָבַל

(ואעפ"כ טָבַל) YA ONLY -- not in YH and not Saba blogspot version

שָׁם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם, כְּשֶׁיָּצָא מִשָּׁם רָאָה עוֹלָם חָדָשׁ

(חדש לגמרי) YA

וְהֵקִיץ. וּכְמוֹ שֶׁהַדֶּרֶךְ שֶׁחָלַם לָאָדָם דָּבָר טוֹב וּמַעֲמִיק מַחְשְׁבוֹתָיו בָּזֶה אָז כְּשֶׁהוּא מֵקִיץ נִדְמֶה לוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַמָּשׁ אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁחָלַם לוֹ. כְּמוֹ כֵן כְּשֶׁהֵקִיץ נִדְמֶה לוֹ מַמָּשׁ עוֹלָם חָדָשׁ לְגַמְרֵי. וּכְבָר הָיָה הַשּׁוּלְחָן עָרוּךְ כָּרָאוּי וְהַלֶּחֶם מוּנָח עַל הַשּׁוּלְחָן. וְהָלַךְ ליטול יָדָיו וּבֵּירֵךְ עַל נְטִילַת יָדַיִם, נִיגֵּב יָדָיו וּבָא אֶל הַשּׁוּלְחָן וְרָאָה שֶׁאֵין שָׁם לֶּחֶם כְּלָל, רַק קוּפָּה שֶׁל אוֹתִיּוֹת מְעֹרָבִים שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר. וְהִצְטַעֵר שֶׁעָשָֹה בְּרָכָה לְבַטָּלָה. וּבָא זְקֵנוֹ אֶצְלוֹ בְּהָקִיץ וְאָמַר לוֹ אַל תִּצְטָעֵר עֲשֶׂה בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא כִּי הַבְּרָכָה שַּׁיָּךְ לָזֶה. וּבֵּירֵךְ וְאָכַל הַלֶּחֶם וְכָל זְמַן שֶׁרָאָה אוֹתִיּוֹת אָכַל, וַאֲפִלּוּ הַפְּרוּרִין שֶׁנִפְרֵכוּ מִן הַלֶּחֶם לִקֵּט גַם כֵּן וְאָכְלָם. כִּי הַכֹּל הָיָה אוֹתִיּוֹת עַד שֶׁאָכַל כָּל הַלֶּחֶם עִם הַפְּרוּרִין. וְאַחַר כָּךְ פָּתַח פִּיו וְיָצְאוּ אוֹתָן אוֹתִיּוֹת מְסוּדַּר בְּצֵּרוּפִין אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ וְכוּ' וְלֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְכוּ' עַד גְּמַר כָּל הַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. וְרָאָה בָּזֶה כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה, וְכָל דּוֹר וָדוֹר וְדוֹרְשָׁיו, דּוֹר וָדוֹר וּמַנְהִיגָיו, וְכָל מַה שֶׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ.

וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ אִם אוֹתוֹ הָאִישׁ קָרוֹב לְכָאן אוֹ רָחוֹק, וְהֵשִׁיב אַתֶּם רוֹצִים לַחֲקוֹר וְלִשְׁאוֹל אַכְחִישׁ אֶת עַצְמִי לְגַמְרֵי. וְאַחַר כָּךְ אָמַר יֵשׁ אֶחָד שֶׁהוּא ב' /ב' שֶׁהוּא אֶחָד כְּשֶׁהוּא שָׁם הוּא כָּאן גַּם כֵּן. (נוּסְחָה אַחֲרִינָא כְּשֶׁהוּא בְּכָאן הוּא שָׁם גַּם כֵּן וְכוּ'). וְצִיוָּה לַחֲזוֹר עַל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה. וְאָמַר שֶׁהַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה יִצְטָרְכוּ לְאֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם. תִּרְאוּ אַחַר זְמַן מַה שֶּׁיִּהְיֶה מֵהַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה. וְהִזְהִיר שֶׁלֹּא לְסַפְּרָה לְזָר. וְאִם אַף עַל פִּי כֵן תְּסַפְּרוּ, אַף עַל פִּי כֵן אֲנִי אֶאֶהוֹב אֶתְכֶם, אַךְ הָאַהֲבָה תִּהְיֶה כְּמוֹ שֶׁחַיְיקִיל בְּשִׂמְחָה (כִּי שִֹמְחָתוֹ בֶּאֱמֶת אֵינוֹ שִׂמְחָה כְּלָל) גַם אָמַר שֶׁכָּל הַשׁוֹמְעִים הֵם עֲרֵבִים זֶה לָזֶה שֶׁלֹּא לְסַפְּרָה לְזָר: (א"ה שָׁמַעְתִּי בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר אַתֶּם עֲרֵבִים זֶה לָזֶה וְכוּ' עָמַד שָׁם אִישׁ אֶחָד).

MM YH formatted

Extracted from PDF book Yam haChokhmah downloaded from https://sifreipnimiyus.wordpress.com p.52

Behold, it is known in year 5562 when Rabbeinu dwelled in Zlatipolia*

• This story exists in several manuscripts, and was printed at the end of the book Pe`ulath haTzadik pg. 731, from the hand writing of the pious Rabbi MOH"R Alter Tepliker z"l, son in law of the holy genius MOH"R Nachman of Tulchin ZYA"A.

"He began telling in these words:

המעשה מהלחם

והנה נודע דבשנת תקס"ב בשבת רבינו הק' בזלאטיפאלי*

• מעשה זה איתא ליה בכמה כתבי יד, ונדפס בסוף ספר פעולת הצדיק עמוד תשל"א בכתיבת יד הרב החסיד מוה"ר אלטר טעפליקער ז"ל חתן הגה"ק מוה"ר נחמן מטולטשין זיע"א.

"התחיל לומר בזו הלשון, יש אחד רך בשנים, והיה זקנו צדיק גדול מאוד, וגם הוא בעצמו לא היה איש פשוט. וחלם לו שבא זקנו ואמר לו שיתן לב למאכלים שיאכל היום, בבוקר הקיץ. וכבר הוברר אצלו בבירור שהחלומות שלו הם אמיתיים, כי כבר ראה כמה פעמים זקנו הנ"ל והיה הכל אמיתי. ולא הבין מה היא נתינת לב להמאכלים, כי מסתמא היה אוכל בכוונות האכילה גם מקודם. והלך למקוה, ואחרי כן אמר איזה קפיטליך תהלים בכוונה גדולה, והתפלל בכוונה מאוד, וכל בקשתו שהשי"ת יעזור לו שידע מה הוא ענין נתינת לב להמאכלים. ואחר התפלה היה הולך גם כן ומצטער מאוד על זה לידע הנ"ל, ונתייגע והניח עצמו על המיטה לשכב ולנוח ויישן. ובא שוב זקנו בחלום ואמר לו אתה מצטער לדעת מהי נתינת לב, אגיד לך שהיום רוצים למסור לך התורה , ולא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן, ורוצים ליתן לך מן לאכול. והקיץ והתחיל להצטער עוד יותר, כי הדבר טוב ומופלא מאוד, והתאוה מאוד להשיג זאת, כי מן בעצמו הוא דבר גדול מאוד, ובפרט שעל ידי זה יקבל התורה, ועתה בודאי צריך ליתן לב לזה, ואינו יודע מהי נתינת לב, ונצטער מאוד על זה. ונזכר שאיתא במדרש ויענך וירעיבך ויאכילך את המן*

• דברים ח’, ג’.

שקודם אכילת המן היו מתענים ביום שלפניו כדי למרק אכילה שבמעיהם. ונתיישב מה לעשות, הלא הייתי מתענה אתמול, ולקח איין נעמיניש,*

• סם המרפה המעיים.

ולא היתה לו רחמנות על עצמו מחמת שנכסף מאוד להנ"ל, ולקח איין נעמיניש חזק מאוד, ושלשל אותו הרבה מאוד עד שיצאה היציאה כמו שנכנס. אחרי כן התחיל להצטער מאוד על דם התמצית שנשאר בו עדיין בין המאכלים מכבר, כי כשמתענים נתמרק גם דם התמצית, ונצטער על זה ונתיגע מאוד על זה גם על ידי האיין נעמיניש הנ"ל. והלך והניח עצמו ושכב על המטה, והיה נים ולא נים תיר ולא תיר, ובא אצלו עוד פעם זקנו ואמר לו אתה מצטער על דם התמצית, בא עמי ואוליכך אל הנהר דינור ותפטור גם את דם התמצית. והלך עמו, בדרך ראה כמה חידושים נפלאים, כשבא לשם אל הנהר דינור ונכנס לתוכו היה סבור שלא ישאר ממנו אפילו איבר אחד, ואחרי כן טבל שם ויצא בשלום. כשיצא משם ראה עולם חדש והקיץ. וכמו שהדרך כשחלם לאדם איזה דבר חלום טוב, ומעמיק מחשבותיו בזה, אזי כשהוא מקיץ נדמה לו ממש שיש לו ממש אותו הדבר שחלם לו, כמו כן כשהקיץ נדמה לו עולם חדש לגמרי, וכבר היה השולחן ערוך כראוי, והלחם מונח על השולחן, והלך ונטל ידיו וברך על נטילת ידים וניגב ידיו ובא אל השולחן, וראה שאין שם לחם כלל רק קופה של אותיות מעורבין שלא כסדר, והצטער שברך ברכה לבטלה. ובא זקנו אצלו בהקיץ ואמר לו אל תצטער, עשה ברכת המוציא, כי הברכה שייכת לזה. וברך ואכל הלחם, וכל זמן שראה אותיות אכל, ואפילו הפירורין שנפרכו מן הלחם ליקט גם כן ואכלם, כי הכל היה אותיות עד שאכל כל הלחם עם הפרורין. ואחרי כן פתח פיו ויצאו אותן האותיות מסודרות בצרופין אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך וכו',*

• שמות כ’, ב’.

לא יהיה לך אלהים אחרים וכו' (שם), עד גמר כל העשרת הדברות, וראה בזה כל התורה כולה, וכל דור ודור ודורשיו, דור ודור מנהיגיו, וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. ושאלו אותו אם אותו האיש קרוב לכאן או רחוק, והשיב אתם רוצים לחקור ולשאול, אם תרצו לשאול אכחיש את עצמי לגמרי. ואחרי כן אמר יש אחד שהוא שנים ושנים שהם אחד, כשהוא שם הוא כאן גם כן (נוסחא אחרינא, כשהוא בכאן הוא שם גם כן וגו'). וציוה לחזור המעשה ואמר, שהמעשה הזה יהיה נצרך לאת אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה עמנו היום. תראו אחר זמן מה שיהיה מזה המעשה. והזהיר שלא לספרה לזר, אם תספרו אעפי"כ אהיה אוהב אתכם, אך האהבה יהיה כמו שח' בשמחה וכו', גם אמר שכל השומעים הם ערבים זה לזה שלא לספרה לזר"‬. (א"ה שמעתי בשעה שאמר אתם ערבים זה לזה וכו' עמד שם איש אחד)

MM YH

מעשה מלחם: של רבי נ נח נחמ נחמן מאומן

עוד מה שסיפר כבר בהיותו יושב בזלאטעעפאליע ולא שמעתי ממנו ז"ל בעצמו רק מפי ר"י (רבי יצחק) יש אחד רך בשנים (רבי נחמן)והיה זקינו צדיק גדול מאד (הבעש"ט) וגם הוא בעצמו לא היה איש פשוט (קיעפ) וחלם לו שבא זקינו ואמר לו שיתן לב למאכלים שיאכל היום. בבוקר הקיץ וכבר הוברר לו שהחלומות שלו הם אמיתיים, כי כבר ראה כמה פעמים זקינו הנ"ל והיה הכל אמת. ולא הבין מה נתינת לב למאכלים. כי מסתמא היה אוכל בכוונת אכילה גם מקודם. והלך למקווה ואח"כ אמר איזה קפיטליך תהלים בכוונה גדולה והתפלל בכוונה מאד, וכל בקשתו היה שהשי"ת יעזור שידע מהו נתינת לב למאכלים. ואחר התפילה היה הולך מ"כ ומצטער מאד על זה לדעת הנ"ל והניח עצמו על המיטה לנוח, וישן. ובא עוד זקינו בחלום ואמר לו אתה מצטער מהו נתינת לב, אגיד לך שהיום רוצים למסור לך התורה ולא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן. ורוצים לתת לך מן לאכול. והקיץ והתחיל להצטער עוד יותר, כי הדבר טוב ונפלא מאד. והתאוה מאד להשיג זאת כי מן בעצמו הוא דבר גדול מאד ובפרט שעל ידי זה יקבל התורה. ועתה בוודאי צריך לתת לב לזה ואינו יודע מהו נתינת לב ונצטער מאד ע"ז. וניזכר שאיתא במדרש ויענך וירעיבך ויאכילך את המן שקודם אכילת המן היו מתענים יום שלפניו כדי לפיך האכילה שבמעיהם. ונתישב מה לעשות הלא אם לא הייתי מתענה אתמול, ולקח איינעמיניש (חומר משלשל) ולא היה לו רחמנות על עצמו מחמת שנכסף מאד להנ"ל ולקח איינעמיניש חזק מאד ושלשל אותו הרבה מאד עד שיצא היציאה נקי כמו שנכנס. אח"כ התחיל להצטער מאד על דם התמצית שנשאר בו עדיין מהמאכלים מכבר. כי כשמתענים נתמרק גם דם התמצית ונצטער ע"ז, וכבר נתייגע מאד ע"ז גם על ידי האיינעמיניש הנ"ל. והלך והניח עצמו ושכב על המטה והיה נים ולא נים תיר ולא תיר. ובא אצלו עוד זקינו ואמר לו אתה מצטער על דם התמצית בא עמי והוליכך אל הנהר דינור ותפטור גם את דם התמצית. והלך עמו. ובדרך ראה כמה חידושים נפלאים, כשבא לשם אל הנהר דינור ונכנס לתוכו היה סובר שלא ישאר ממנו אפילו אבר אחד. ואח"כ טבל שם ויצא בשלום, כשיצא משם ראה עולם חדש והקיץ. וכמו שהדרך שחלם לאדם דבר טוב ומעסיק מחשבותיו בזה אז כשהוא מקיץ נדמה לו ממש שיש לו ממש אותו הדבר שחלם לו. כמו כן כשהקיץ נדמה לו ממש עולם חדש לגמרי. וכבר היה השולחן ערוך כראוי והלחם מונח על השולחן. הלך ונטל ידיו ובירך על נטילת ידים. ניגב ידיו ובא אל השולחן וראה שאין שם לחם כלל, רק קופה של אותיות מעורבים שלא כסדר. והצטער שעשה ברכה לבטלה. ובא זקינו אצלו בהקיץ ואמר לו אל תצטער עשה ברכת המוציא כי הברכה שייך לזה. ובירך ואכל הלחם וכל זמן שראה אותיות אכל, ואפילו הפירורין שנפרכו מן הלחם לקט ג"כ ואכלם. כי הכל היה אותיות עד שאכל כל הלחם עם הפירורין. ואח"כ פתח פיו ויצאו אותן אותיות מסודר בצירופין אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וכו' ולא יהיה לך אלהים אחרים וכו' עד גמר כל העשרת הדברות. וראה בזה כל התורה כולה, וכל דור ודור ודורשיו, דור ודור ומנהיגיו, וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש.

ושאלו אותו אם אותו האיש קרוב לכאן או רחוק, והשיב אתם רוצים לחקור ולשאול אכחיש את עצמי לגמרי. ואח"כ אמר יש אחד שהוא ב" /"ב שהוא אחד כשהוא שם הוא כאן ג"כ. (נוסחא אחרינא כשהוא בכאן הוא שם ג"כ וכו'.) וצוה לחזור על המעשה הזה. ואמר שהמעשה הזה יצטרכו לאת אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה עמנו היום. תראו אחר זמן מה שיהיה מהמעשה הזה. והזהיר שלא לספרה לזר. ואם אעפ"כ תספרו, אעפ"כ אני אאהוב אתכם, אך האהבה תהיה כמו שחייקיל בשמחה (כי שמחתו באמת אינו שמחה כלל) גם אמר שכל השומעים הם ערבים זה לזה שלא לספרה לזר: (א"ה שמעתי בשעה שאמר אתם ערבים זה לזה וכו' עמד שם איש אחד)

Jagodki

1. Jesteśmy jagódki, czarne jagódki,
Mieszkamy w lesie zielonym.
Oczka mamy czarne, buźki granatowe,
A sukienki są zielone i seledynowe.

Ref: A kiedy dzień nadchodzi, dzień nadchodzi,
Idziemy na jagody, na jagody.
A nasze czarne serca, czarne serca,
Biją nam radośnie bum tarara bum. / x2

2. Pójdziem na jagódki, wysmarujeme bródki,
Trochę sobie zjemy, się wysmarujemy.
Trochę do koszyka a resztę na głowę,
I zaczniemy nowe życie -- życie jagodowe.

Ref: A kiedy dzień nadchodzi, dzień nadchodzi,
Idziemy na jagody, na jagody.
A nasze czarne serca, czarne serca,
Biją nam radośnie bum tarara bum. / x2

Flipper

Moi j'suis comme une bombe
Qu'on a larguée
Et puis qui tombe
au beau milieu
D'un slow d'enfer
sans partenaire

Moi qui suis pas faite
pour les douleurs
Il les défaites
J'ai un chagrin
de Baby Doll
Sans idylle Sans idole

{Refrain:}
Et je vis comme une boule de flipper
Qui roule
Avec les oreillers de cœur
En boule
Et je vis comme une boule de flipper
Qui roule
Voilier si t'as pas de skipper
Tu coules

Je lis des romans fleuve
Il faut que je oublie
pour être toute neuve
Les souvenirs
c'est du poison
Au goût citron

Je rêve à des endroits
Que je me dessine
du bout des doigts
Sur les miroirs
de mon studio
Pas d'histoire, pas d'photo

{Refrain:}
Et j'vis comme une boule de flipper
Qui roule
Tous mes beaux châteaux d'Equateur
S'écroulent
Et j'vis comme une boule de flipper
Qui roule
Capitaine d'un bateau chanteur
Tu coules

{Iinstrumental}

Et je vis comme une boule de flipper
Qui roule
Tous mes beaux châteaux d'Equateur
S'écroulent
Et je vis comme une boule de flipper
Qui roule
Capitaine d'un bateau chanteur
Tu coules

8 to 6

reggelente mindig,
ha ébred a világ
kelni kell, de minket
még visszahúz az ágy

vár a munka - tudom
így hát menni kell
de hogy\' bírom ki addig
míg újra itt leszel

always in the morning,
when the world wakes up
we have to get up, but us
the bed is pulled back

waiting for work - I know
so we have to go
but that's what I can stand for
until you are here again

már soknak érzem azt is,
ha a konyháig kimész,
mert messze lenni tőled
túlontúl nehéz

gyűlölöm a percet,
ha búcsúzol,
nem leszek csak éjjel
újra jól

I already feel a lot
when you go to the kitchen,
because of being away from you
too heavy

I hate the minute
you say goodbye
I'm not going to be at night
fine again

rád várok 8-tól fél 6-ig
fél 6-tól jó lesz hajnalig
bár reggel mindig útra kelsz,
éjjel majd újból ölelsz

rád várok 8-tól fél 6-ig
fél 6-tól jó lesz hajnalig
pár óra csak, míg nem vagy itt
bár 200 évnek tűnik

waiting for you from 8am to 6pm
half past six will be good until dawn
even though you always get up in the morning,
you'll hug me again at night

waiting for you from 8am to 6pm
half past six will be good until dawn
just a few hours while you're not here
although it looks like 200 years

lenne dolgom bőven,
de semmit nem teszek
úgyse köt le semmi,
ha nem vagyok veled

csak bámulom az utcát,
hogy jössz-e már
s gyűlölöm az órát,
mert olyan lassan jár

I would have plenty to do,
but I do nothing
doesn't tie anything,
if I'm not with you

I just stare at the street,
to see if you come
and I hate the clock,
because it is so slow

rád várok 8-tól fél 6-ig
fél 6-tól jó lesz hajnalig,
bár reggel mindig útra kelsz,
éjjel majd újból ölelsz

rád várok 8-tól fél 6-ig
fél 6-tól jó lesz hajnalig
pár óra csak, míg nem vagy itt,
bár 200 évnek tűnik

waiting for you from 8am to 6pm
half past six will be good until dawn
even though you always get up in the morning,
you'll hug me again at night

waiting for you from 8am to 6pm
half past six will be good until dawn
just a few hours while you're not here
although it looks like 200 years

elhinni nem merem,
de itt vagy végre mellettem
és mindent elmesélsz,
ami történt nélkülem

i dare not believe
but here you are at last
and tell me everything
what happened without me

később eléget majd elevenen a tűz
és tudom jól, hogy ilyenkor
minden így van jól

later the fire will burn alive
and I know well that time
everything is fine

a dal eredeti címe \"morning train (9 to 5)\"
(c+a: florrie palmer)
P by pendulum music ltd.

List of Slavic words for diarrhea

LANGUAGE WORD RANK NOTES
CZ sracka 1 -
DE Flitzkacke 3 -
DE Duenschiss 6 -
PL sraczka 2 -
SK hnacka 4 probably the root for sracka
PL biegunka 5 -
PL rozwolnenie 7 -
RU ponos 8 -

returning coffee pot on shabbat

For Rambam per MT 3:10 no distinction, can reheat liquid whenever solid can be reheated. Returning, vague in Rambam, many opinions on Shabbat 38b, some say if he put it down intending to return it then OK: איכא דאמרי אמר חזקיה משמיה דאביי הא דאמרת על גבי קרקע אסור לא אמרן אלא שאין דעתו להחזיר אבל דעתו להחזיר מותר. Returning it to the coffee maker warmer, batlah daateih in any case: the pot is almost always returned to the warmer. And the coffee warmer is already no more than a covered range, sub cooking temp even, no adjustments, heating element covered in a plaster under a metal plate and housing.

RH

NN

R' Nathan held the kibbutz in Uman should continue after Rabbeinu's passing, R' Aharon rav of Breslev held not.

Only R' Nathan knows Rabbeinu. R' Nathan holding aspect of Yosef, the bones, hayam ra'ah weyyanos. Sekhel hatachton, the pupil of the eye (LM #30, see there) R' Aharon holding aspect of Moshe. Ha'Ish einenu. Sekhel `elyon, the mountain, the object of the study that nevertheless can only be perceived and contracted through the pupil

Must seek very much the spirit of the tzadik, not his body. Of course we only got to know him by him being embodied. However then.

Korpasodas

A korpásodás a hajas fejbőr fokozott hámlással járó folyamata.

A korpásodás (korábban: Pityriasis capitis)
a hajas
fejbőr
fokozott
hámlással
járó
folyamata.

Dandruff is
the hair
scalp
increased exfoliation
-going
process.

A nagy számban lehulló, elhalt hámsejtek fokozott képződése mögött

A nagy
számban
lehulló,
elhalt
hámsejtek
fokozott
képződése
mögött

The big
in numbers
falling,
he died
epithelial cells
increased
formation
behind

a fejbőr sejtek újratermelődési ciklusának felgyorsulása áll,

a fejbőr
sejtek
újratermelődési
ciklusának
felgyorsulása
áll,

the scalp
cells
reproduction
cycle
acceleration
consists of

amit a bőr fokozott immunválaszán alapuló,

gyulladásos jellegű reakció idéz elő.

Okai még nem teljesen tisztázottak.
A ma legelfogadottabb hipotézis szerint a fokozott immunreakciót az egyéni genetikai érzékenység megléte esetén a normálisan a fejbőrön élő, hajzsírral táplálkozó gombafaj (Malassezia globosa) által elbontott faggyú melléktermékeként felszabaduló és a fejbőrbe kerülő olajsav váltja ki. Az immunreakció mértékétől függően a korpásodásnak fokozatai vannak, lehet a fokozott hámlás az egyetlen tünet, de kísérheti viszketés is. Fokozottabb immunválasz esetén már a bőrgyulladás látható jelei is jelentkeznek, ekkor már seborrheás dermatitis-nek nevezik az ugyanazon folyamat súlyosabb fokozatát jelentő jelenséget.

jelentő jelenséget.

Num. 11:5

https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%22%D7%92_%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%99%D7%90_%D7%94#%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9F_(%D7%9B%D7%9C_%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A7)(%D7%9B%D7%9C_%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%A7)

זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים. PASUK

זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם

אֵת הַקִּשֻּׁאִים

וְאֵת הָאֲבַטִּחִים

וְאֶת הֶחָצִיר

וְאֶת הַבְּצָלִים

וְאֶת הַשּׁוּמִים.

ONKELOS

יָת בּוֹצִינַיָּא young pumpkin

וְיָת אֲבַטִּיחַיָּא melon

וְכָרָתֵי leek

וּבוּצְלֵי

וְתוּמֵי׃

YONATAN

יַת קַטְיָא cucumber

וְיַת מְלַפְפוּנַיָא ‎an ‎apple-shaped ‎melon, ‎cucumber-melon, ‎prob. ‎the ‎fruit ‎squash

וְיַת קַפְלוּטַיָא a leek with a head, porrum capitatum

וְיַת בָּצְלַיָא

וְיַת תּוּמַיָא:

Jastrow

Cucumber

Melon

SAYD69

{{translation header | language = he | original = | title = 69 | author = Mordechai Leib Rothenberg | section = 1 | previous = | next = [[Translation:Shulchan_Aruch/Yoreh Deah/70|70]] | year = 2013 | notes = }} ]

69 (1)

Meat needs to be washed before salting it (if the butcher washed the meat then there is no need to wash it again at home).

If after the meat was washed 3) it was cut into two or three pieces (or if the hooves were removed after it was washed) another washing is needed.

---

דיני מליחה והדחה.

ובו כ"א סעיפים:

Contains 21 Seif.

{{Block Start}}

1

{[Block Heb}}

צריך להדיח הבשר קודם מליחה (ואם הדיחו הטבח אין צריך להדיחו בבית) (טור) ואם אחר שהדיח חתך כל נתח לשנים או לשלשה (או שהסיר טלפי הרגלים לאחר ההדחה) (ארוך כלל ד' וי"ז) צריך לחזור ולהדיחם: הגה ואם לא עשה כן הוי כלא הודח כלל (שם) הדחת הבשר לכתחלה יזהר לשרותו נגד חצי שעה ולהדיחו היטב במי השרייה אבל אם לא שראו רק הדיחו היטב סגי ליה ואחר כך ימתין מעט שיטפטפו המים קודם שימלחנו שלא ימס המלח מן המים ולא יוציא דם (הגהות ש"ד והגהות אשיר"י פכ"ה ובארוך כלל א') ונהגו שלא להשתמש בדברים אחרים בכלי ששורין בו בשר ואם נשתהה הבשר בשרייתו מעת לעת הבשר וגם הכלי אסורין ועיין לקמן סימן זה אבל פחות מעת לעת אין להקפיד ואף במקום שנאסר הכלי מותר לחזור ולשרות בו (בארוך) דין בשר שמלא קרח כיצד נוהגין עם שרייתו עיין לעיל סימן ס"ח:

{{Block Eng}}

(1) [1] One must rinse the meat before salting it. [2] (2) And if the butcher rinsed it, one need not rinse it at home, and if after rinsing the meat [3] another cut was made, [4] or the hooves (3) were removed after being rinsed, one must go back and re-rinse. Rema: And if the re-rinsing was not performed it is as if the meat was never rinsed. Ideally, the most proper way to rinse the meat is to have it soak in water for about half an hour, and then to wipe it in the water. [5] However if one simply rinsed the meat without soaking, it would be sufficient. Afterwards [6] (4) wait a little so as to allow some of the water to evaporate so that the salt will not immediately dissolve from the water once placed on the meat, and thereby not remove any blood. [7] (5) It is customary not to use the vessel used for salting meat for any other purpose. (6) If the meat was left soaking for twenty four hours then [8] the meat, and vessel are both forbidden to be used. [9] (see further on in this chapter) but one need not worry if it has been less than twenty four hours. Even in the case were the vessel has become forbidden, [10] one may use it for the purposes of soaking. [11] For the laws of frozen meat see chapter 78.

2

{{Block Heb}}

אם מלח ולא הדיח תחלה ידיחנו וימלחנו שנית ויש אוסרין: הגה וכן נוהגין אפילו לא נמלח רק מעט כדרך שמולחים לצלי ואפילו לא שהה במלחו שיעור מליחה (ארוך וש"ד וסמ"ג) מיהו במקום הפסד מרובה יש להתיר (ב"י) ואם לא הודח רק מעט קודם שמלחו מותר בדיעבד והוא הדין אם היה ס' בחתיכה נגד דם שעליו (הגהת ש"ד בשם מהרא"י) ואם נמלח חתיכה בלא הדחה עם שאר חתיכות שאר חתיכות מותרות והיא אסורה (בארוך כלל ד' דין ה'): [12] If one salted without first rinsing the meat, then wash it now and then (7) re-salt it, however some forbid this. Rema: And this is our custom even if it was (8) only slightly salted as in preparation for roasting, and [13] even if it wasn’t sitting in the salt for the entire time requirement, (9) however in the case of a great loss we can permit it. (10) If the meat was rinsed only slightly before having been salted, it is [14] permissible post facto. [15] The same is true if there was a sixty to one ratio of meat against the blood on it. If one salted a piece of meat without previously washing it with other pieces, (11)[16] the other pieces are permitted, but this piece is forbidden.

לא ימלח במלח דקה כקמח ולא במלח גסה ביותר שנופלת מעל הבשר אילך ואילך (ואם אין מלח אחר רק מלח דק כקמח מותר למלוח בו) (ד"ע): The salting is not performed with [17] salt that is as (12) thin as flour nor with salt that is too thick so that it will fall off the meat however if the [18] only salt you have is thin then it may be used.

יפזר עליו מלח שלא ישאר בו מקום מבלי מלח וימלח כדי שלא יהא ראוי לאכול עם אותו מלח ואינו צריך להרבות עליו מלח יותר מזה ומולחו משני צדדים ועופות צריך למלחם גם מבפנים ואם לא מלחם אלא מבפנים או מבחוץ וכן חתיכה שלא נמלחה אלא מצד אחד מותר: הגה ויש אוסרים אפילו בדיעבד (מהרא"י בהגהות ש"ד וארוך כלל ו') והכי נהוג אם לא לצורך ודוקא אם כבר נתבשל כך אבל אם לא נתבשל עדיין לא יבשלנו כך אלא אם הוא תוך י"ב שעות שנמלח יחזור וימלח צד השני שלא נמלח עדיין ויבשלנו אחר כך ואם הוא אחר י"ב שעות אזי יצלנו דנורא משאב שאיב ואין הצד שנמלח כבר בולע מצד שלא נמלח (שם): The salt should be spread over the meat so that no place on the meat is without salt and salted to the extent that it would not be edible with such an amount of salt. [19] More salt than this is not needed. The salting must be done on both sides of the meat, (13) and the insides of poultry must also be salted. In a case where one only salted the inside or outside, or only one side of the meat, it is acceptable. Rema: [20] And there are those who forbid it even post facto, and this is how one should act (14) unless there is a great need. [21] This is only if it was cooked already, but if it wasn’t cooked yet, it may not be cooked as is. [22] Rather, if it is within (15) twelve hours of having been salted one must go back and salt the side that was not salted and then cook it. If it is after twelve hours, then roast the meat [23] and through this process the heat and fire will draw out the blood. The side that was already salted won’t absorb blood from the side that wasn't.

אחר שנמלחה החתיכה אם חתך ממנה אינו צריך לחזור ולמלוח מקום החתך: (16)[24] If one cuts the meat after having salted it one need not re-salt the place of the cut.

שיעור שהייה במלח אינו פחות מכדי הילוך מיל שהוא כדי שלישית שעה בקירוב: הגה ועל זה יש לסמוך בדיעבד או אפילו לכתחלה לכבוד אורחים או לצורך שבת אבל בלאו הכי המנהג להשהות במליחה שעור שעה ואין לשנות (מהרא"י בת"ה סימן קס"ז ובהגהת ש"ד ואו"ה כלל א'): The required salting time is no less than the time it takes to walk a mil, which [25] is about a third of an hour. Rema: [26] This can be relied upon post facto, or even initially in honour of guests or Shabbos. However, in other circumstances the custom is to leave the meat sitting in the salt for at least an hour. One should not deviate from this.

קודם שיתן הבשר בכלי שמדיחו בו ינפץ מעליו המלח שעליו או ישטפנו במים ואחר כך יתן הבשר בכלי שמדיחין בו וידיחנו פעמים וישטוף הכלי בין רחיצה לרחיצה: הגה וי"א שצריכין להדיח הבשר ג' פעמים (חדושי אגודה בשם א"ז ומהרא"י ואו"ה כ"א דט"ו והג"א) והכי נוהגין לכתחלה על כן ישטפנו או ינפץ המלח מעליו וידיחנו ב' פעמים דזה הוי כהדחה ג' פעמים או ישים המים תוך הכלי ואחר כך יניח בו הבשר וידיחנו ג' פעמים והכי נהוג ולכתחלה יתן מים הרבה בהדחה ראשונה כדי שיבטלו כח המלח שבציר (ד"ע) מותר להדיח הבשר במי פירות ואין צריך מים (הר"ן פ' השוחט ותוספ' שם): Before one puts the meat into the vessel in which it is to receive its final rinsings [27] the salt should be wiped off or the meat should be sprayed with water, and then the meat should be placed in the vessel to be used for rinsing. The meat is rinsed off twice and the vessel should be sprayed off as well between the two rinsings. [28] And some say that one must rinse off the meat three times, [29] and this is indeed the custom to be followed initially. (17) Therefore, rinse or wipe the meat well and then rinse it in water twice, and this will be considered as a total of three rinsings, or place water in a vessel, and then deposit the meat in that and then rinse it off three times, and this is the custom. Ideally one should use a lot of water in the first rinse so as to nullify the potency of the salt that may be in the tzir/remaining fluids. [30] (17*) It is permissible to rinse the meat in fruit juice, and one does not need water.

אם לא ניפץ המלח שעליו ולא שטפו אין לאסור כי המים שבכלי מבטלין כח המלח: הגה ואפילו המים מועטים מ"מ מבטלים כח הציר (ד"ע וארוך כלל ו' ומהרא"י) ויש מתירין אפילו לא היו מים כלל בכלי והניחו בו הבשר דאין לחוש בשעה מועטת כזו שעוסקין בהדחת הבשר (ש"ד ואו"ה כלל א' וי' וע"ל ס"כ) ויש לסמוך עלייהו ואין לחוש בכל זה רק בהדחה ראשונה אבל לאחר הדחה ראשונה אין לחוש (כך משמע ממרדכי ור"ן) ואין חילוק בין אם הדיחו בכלי כשר או טריפה או חולבת ואם היה מעט מים בכלי שמבטל כח המלח שאינו חשוב עוד כרותח אפילו הכלי חולבת או הטריפה מלוכלך עדיין באיסור מותר (בארוך): If one did not wipe off the salt, nor rinse it we don’t forbid the meat [31] because the water in the vessel will nullify the potency of the salt. Rema: Even if only a small amount of water is used, nevertheless the tzir’s strength will be nullified. Some will even permit the meat if it was placed in a vessel with no water [32] because we need not fear problems in the short period of time used for rinsing the meat, and one may rely on this and not worry except for the first rinsing, after the first rinsing there are no fears. (18) [33] it makes no difference if the rinsing took place in a kosher pot, treifa pot, or even a dairy pot, and even a small amount of water in the pot nullifies the potency of the salt, and it is no longer considered to be 'roseiach'. Even if the vessel is dairy or still dirty from treif remains, it is permitted....

בשר שנמלח ונתבשל בלא הדחה אחרונה צריך שיהא בו ששים כדי המלח שבו: הגה וכל הקדירה מצטרף לששים (ש"ד וע"פ עיין ס"ק ל"ד) ואם יש בקדירה כ"כ כמו החתיכה שנמלח ולא הודח הכל שרי דודאי איכא ששים נגד המלח שעל החתיכה דהחתיכה עצמה בודאי היא שלשים נגד המלח שעליו (בארוך כלל י"א ד"ד) ואי ליכא ס' בקדירה נגד המלח אפילו לא הושם רק בכלי שני הכל אסור דמאחר שיש שם מלח וציר אפילו בכלי שני מבשל (שם דין א' ובמרדכי) ובשר יבש יש להתיר אפילו בכלי ראשון דודאי יש ס' נגד המלח שעליו מאחר שכבר נתייבש (מרדכי פכ"ה וראב"ן וב"י בשם הג"ה אשיר"י וש"ד) אבל לכתחלה יזהר אפילו בבשר יבש שלא לבשלו או להדיחו במים שהיד סולדת בהם בלא הדחה אחרונה (ש"ד שם) וכל זה מיירי שלא הודח באחרונה כלל אבל אם הודח רק פעם אחת ונתבשל כך מותר דבדיעבד סגי ליה בהדחה אחת באחרונה (מהרא"י בהגהת ש"ד) מלח שמלחו בו פעם אחת אסור למלוח בו פעם שנית (כל בו וד"ע ודעת רוב הפוסקים) וכל שכן שאסור לאכול המלח אחר שמלחו בו: Meat that was salted and then cooked without a final washing must have a sixty ratio (19) [34] against the salt that is upon it. Rema: (20) [35] And the entire pot is included in the sixty, [36] and if there is a piece of meat in the pot of equal size to this piece that was not washed off, everything is permitted for there must be sixty times the amount of salt on the piece (21), for the piece is certainly at least thirty times its salt. And if there is not sixty times against the salt [37], even if only placed in a kli sheini everything is forbidden (23) since [38] there is salt and tzir, it has cooked somewhat. [39] Dried meat can be permitted even in a kli rishon, for it must certainly be sixty times the size of the salt that is upon it since it has dried. However, initially one must be careful even with dry meat that it should not be cooked or even washed in hot water without being first washed of it’s salt. All this is referring to a case where meat has not been washed off of it's salt at all, however if even only slightly washed once, and then cooked, it is permitted, post facto, for post facto one washing is sufficient. Salt used once, [40] may not be used again, [41], and it goes without saying that it is forbidden to eat used salt.

עובד כוכבי' משמש בבית ישראל ונתן הבשר בקדירה ואין ידוע אם הדיחו אם יודע העובד כוכבים מנהג ישראל סומכין על דבריו אם היה שם ישראל יוצא ונכנס או שום קטן בן דעת: הגה ובחד מינייהו סגי (טור) או במסיח לפי תומו שהדיחו יפה או שישראל אפילו קטן יוצא ונכנס דמרתת הואיל ויודע מנהגי ישראל מיהו אם מיחה לעובד כוכבים שלא ידיחו בלא רשותו והוא עבר על דבריו אסור דהא חזינן דאינו מרתת ואין לסמוך גם כן אדבריו (הגהת ש"ד ואו"ה): [42] A non-Jew who works in Jew’s home, who is cooking a piece of meat that we’re not sure if it was washed off is subject to the following halacha: If the non-Jew knows Jewish customs, we may believe to say he washed it off if there was an adult Jew occasionally walking in and out, or if there was a knowledgeable child. Rema: One of these is sufficient (24) [43] either mesiach Ifi tumo that he washed it well, or a Jew, even a child was around walking in and out for he has some respect for Jewish customs. However if he told the non-Jew not to wash meat without permission, and the non-Jew went and did so, it is forbidden for we see that he has no fear and he should not be relied on.

בשר שנתבשל בלא מליחה צריך שיהיה בתבשיל ששים כנגד אותו בשר ואז מותר הכל: הגה ויש אוסרים אותה חתיכה אפילו בדאיכא ס' נגד החתיכה (טור בשם י"א והגהות מיימוני בשם סמ"ק והגהות ש"ד וארוך ומהרא"י ומרדכי בשם ראב"ן) והכי נהוג אם לא לצורך כגון לכבוד שבת או לכבוד אורחים דאז יש לסמוך אדברי המקילין (ב"י בשם א"ח וד"ע עד"מ) ואם נמלחה חתיכה ולא נמלחה כראוי דינה כאילו לא נמלחה כלל וכן בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה אף אם נמלח דינו כאילו לא נמלח ואם נתבשל צריך ס' כנגדו (או"ה): [44] Meat that has been cooked without having been salted is permitted if there are [45] sixty times (26) that piece in the pot, (27) and all the other meat is permitted as well. Rema: (28) [47] Some forbid that piece even if there is sixty against it, and that is how we are to act if not for a great need (2) as in honour of Shabbos or [47] guests when we may rely on those who are lenient. If a piece of meat was not salted (30) properly it is as if it was never salted. Any meat that stood for three days without having been salted remains forbidden even if salted and if it is [48] cooked we require sixty against it.

בשר ששהה ג' ימים מעת לעת בלא מליחה נתייבש דמו בתוכו ולא יצא עוד ע"י מליחה ואין לאכלו מבושל אלא צלי ואחר שצלאו לא יבשלנו ואם בישלו מותר (ואין להשהות בשר ג' ימים בלא מליחה דחיישינן שמא יבשלו (ב"י בשם פסקי מהרא"י סימן קצ"א): Meat that was left for three full days without having been salted can no longer be saltedbecause the blood has dried and will no longer be released through salting. Therefore it [49] may not be cooked [50] only roasted (31) and after it is roasted [51] it still may not be cooked (32) but if it was it is permitted. [52] Meat should not be left for three days for fear that it may be cooked.

ואם שרו אותו במים תוך הג' ימים יכול להשהותו עוד שלשה ימים אחרים פחות חצי שעה (אגור) (בשר שנמלח וספק אם נמלח תוך ג' מותר) (בארוך): (33) [53] If the meat was soaked in water within three days, it may go another three days (34) (54) less half an hour. Meat that we are not sure if it was salted within three days is permitted.

בשר ששהה שלשה ימים בלא מליחה ונתערב אותה חתיכה בחתיכות אחרות בטלה ברוב ומותר לבשל כולן ואפי' היתה ראויה להתכבד. (וכן הדין בנתבשל בלא מליחה ונתערב אח"כ באחרות (או"ה): Meat that was left unsalted for three days [55] and was then mixed up with other pieces is [56] nullified [57] among the permissible majority, and [58] all the pieces may be cooked (35) [59] even if it was a chaticha ha’ruya I’hischabed. This is also the rule for pieces cooked without being salted, and then mixed with others.

בשר המלוכלך בדמים שנשרה במים מעת לעת יש אוסרים לאכלו כי אם צלי אלא אם כן יש במים ס' כנגדו (עיין ס"ק נ"ו. ויש אוסרים אפילו לצלי והכי נהוג) (או"ה): (36) [60] Meat covered in blood that was sitting in water for twenty four hours is forbidden by some unless it is roasted (37) [61] or unless there is sixty in the water against it, [62] Some even forbid it to be roasted, and this is how we should act.

אין מולחין אלא בכלי מנוקב או על גבי קשין וקיסמין או במקום מדרון בענין שאם ישפך שם מים יצאו מיד: הגה ודף חלק ברהיטני שמים זבין ממנו אין צריך להניחו במדרון אבל אם אינו חלק ברהיטני צריך להניחו במדרון שיצאו המים ממנו (שערים ש"ו ובב"י בשם ת"ה סימן קע"ב) ואפילו בכלי מנוקב יזהר לכתחלה שיהיו הנקבים פתוחים (בארוך כלל ג') ולכן לא יעמידו על גבי קרקע כי היא ככלי שאינו מנוקב (ע"ל ס"ס ע') וכן מחמירין קצת לשום תוך הכלי מנוקב קש או קסמין כי הבשר יסתום הנקבים (הגהות אשיר"י פכ"ה ובארוך כלל א') ובדיעבד אין לחוש לכל זה. (ד"ע): ואם מלח בכלי שאינו מנוקב אסור להשתמש באותו כלי בדבר רותח: הגה ואם נשתמש בו בעי קליפה אם הוא דבר יבש (רשב"א ואם הוא דבר לח בעינן ששים נגד קליפה מן הקערה (ב"י בשם י"א): ויש אומרים שאפי' בצונן אסור להשתמש בו בלא הדחה ואם נשתמש בו בלא הדחה ידיח מה שנשתמש בו: הגה אבל מותר לחזור ולמלוח בה בשר לאחר שנקבוה או אפילו בלא נקיבה אם הבשר שהה כבר במליחתו והודח (ב"י בשם הגהת ש"ד וארוך): We perform the salting only in a vessel with holes or upon straw or shavings or in a diagonal position insuring that if water was spilled onto it, it would flow off immediately. Rema: An especially smooth surface that water would flow from need not be placed in a slanted position. however if it’s not this smooth it must be placed slanted so that the water flows out. Even in a vessel with holes, one should be careful to make sure the holes are open, therefore it should not be placed on the ground, for then it is as a vessel without holes. As a result of this some people are stringent and place straw or shavings because even the meat can close up the holes. (38) Post facto, one need not worry about all this. If one performed the salting in a vessel without holes (39) [63] it is forbidden to use the vessel with very hot items. Rema: [64] And if it was used then one must take off a klipah for a dry item, and if it was a liquid we need sixty against the klipah of the vessel. [66] Some say that even with cold items it is forbidden to use the vessel unless it is washed down well, and if it was used without first being washed off, the item used should be washed off. (40) [67] However, it is permissible to re-use this vessel for salting once holes are made in it (41) [68] or even without holes if meat has been salted and washed off.

אבל אם הוא מנוקב מותר לאכול בו אפילו רותח ויש אוסרין ברותח (ויש ליזהר לכתחלה ובדיעבד מותר) (ארוך כלל ג'): (42) But if it has holes [69] it is permissible to eat boiling hot food from it, and there are some that forbid boiling hot [70]One should be careful initially (43) but post facto, it is permitted.

בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב ושהה בו כשיעור שיתנו מים על האש ויתחילו להרתיח כל מה שממנו בציר אסור לאכלו אפי' צלי וחלק החתיכה שחוץ לציר אין אסור ממנו אלא כדי קליפה ואפילו אם יש בה שומן: הגה ויש אוסרין כל החתיכה אפילו מה שחוץ לציר (טור ומרדכי בשם מהר"ף) ואפילו לא נמלח רק מעט כדרך שמולחין לצלי ואפילו לא שהה שיעור מליחה רק מעט עד שנראה ציר בכלי (מרדכי ספכ"ה בשם ראבי"ה והגהת ש"ד וארוך כלל י') וכן נוהגין ואין לשנות ומכל מקום אינו אסור רק אותה חתיכה המונחת למטה בכלי ונוגעת בציר אבל שאר חתיכות שעליה הנמלחים עמה מותרות (שם בארוך ובכל בו) והכי נהוג: Meat [71] that was salted in a vessel without holes [72] and was left for as long as it takes for water to begin boiling is subject to the following rules: Anything in the tzir is forbidden even for roasting, and what is outside the tzir is not forbidden [73] expect for a klipah’s worth, even if it is fatty. Rema: (44) [74] Some forbid the entire piece, even that which is outside the tzir, even if only salted slightly as is done in preparation for roasting [75] and even if it was not left for the required salting time rather only for a little while allowing for tzir to be seen [76] this is the custom, and it should not be changed. Nevertheless, only the actual piece that is touching the tzir is forbidden (45) [77] but the other pieces that are upon it and salted with it are permitted, and this is indeed the custom.

אחר שנמלח הבשר והודח מותר ליתנו אפילו במים שאינן רותחין ויש מי שמצריך ליתנו במים רותחין והמנהג כסברא ראשונה וכן עיקר (ב"י ודעת עצמו): After meat has been salted and washed, it may even be placed in water that is not boiling [78] and there are those that require it to be placed in boiling water. Rema: The custom is to follow the first opinion.

בשר שנמלח ושהה כדי מליחה ונתנוהו אחר כך בכלי בלא הדחה ונתמלא מציר מותר ולפי זה בשר שנפל לתוך ציר היוצא מהבשר אחר ששהה כדי מליחה מותר ויש מי שאוסר בזה ובזה ויש לחוש לו לכתחלה: הגה ויש אוסרין (תוס' ורא"ש וכמה מן האחרונים) אפילו בדיעבד כדי קליפה (הגהת ש"ד ובשערים ומהרי"ב ומהר"ש וב"י וארוך) והכי נהוג ודוקא מה שמונח בתוך הציר אבל מה שחוץ לציר שרי והכלי שנפל בו אותו הציר אסור וכן אם היה הכלי חולבת ויש בו לכלוך אסור הבשר דאף לאחר שיעור מליחתו נחשב כרותח (הגהת ש"ד ות"ה סימן קנ"ט) אבל אם הוא הפסד מרובה ואית ביה גם כן צורך סעודת מצוה יש להקל ולומר דאחר ששהה שיעור מליחה לא מחשב צירו כרותח (ד"ע ועיין לקמן סימן צ"א): ולפי דבריו אף על פי ששהה הבשר במלח כשיעור אסור לאכול ממנו עד שידיחנו יפה יפה ואסור לחתוך ממנו בסכין קודם שידיחנו ואם חתך צריך להגעילו: הגה ויש מתירין לחתוך בסכין לאחר ששהה שיעור מליחה דאין מליחה לכלים וכן עיקר דמותר (ת"ה סימן קנ"ב ואו"ה כלל ל"ז) אבל הסכין צריך הדחה אחר כך או נעיצה בקרקע אם נתייבשה עליו הציר (ארוך) ואפילו קודם שיעור מליחה אין האיסור משום הסכין אלא משום שיצא דם בעין על הבשר ואם רוצה להדיחו שם היטב ולחזור ולמלחו שם מותר: וכשרוצים לעשות מליח להתקיים לאחר ששהה במלחו בכלי מנוקב כשיעור הראוי מדיחי' אותו יפה יפה ואחר כך חוזרים ומולחים אותו כדי שיתקיים ואפילו בכלי שאינו מנוקב ואפי' לפי סברא זו אם רוצה למלוח ולאכול צלי בלא הדחה עושה ואינו חושש לדם שעל המלח שהאש שואבו ומונע המלח מלבלוע דם והני מילי במולחו ומעלהו לצלי אבל אם שהה במלחו המלח בולע הדם ונאסר ולפיכך מדיחו יפה יפה וצולה ואוכל (וע"ל סימן ע"ו מדין בשר שנמלח ולא הודח ונצלה כך): Meat that was salted for as long as required and then placed in a vessel without holes without being washed off [79] and then filled up with tzir is permitted. (46) According to this, meat that fell into tzir that came out of the meat (47) after the required salting time is permitted. There are those who forbid it no matter what, and they should be followed initially. Rema: [80] And some forbid even post facto (48) [81] a klipah and this is the custom, regarding that which is in the tzir. However, anything outside the tzir is permitted. (49) [82] The vessel into which the tzir fell is forbidden, [83] Therefore if the vessel was dairy (50) and is dirty, the meat is forbidden since even after the salting time it is considered roseiach [84] however if it is a case of great loss and needed for a mitzvah (51) one may be lenient and say that once the required salting time has passed, it is no longer considered roseiach. (52) [85] According to his words even though meat sat in salt its required time, one may not eat it until it is washed off well. It is forbidden to cut it with a knife before it gets washed [86] and if cut, the knife must be kashered. Rema: [87] And some permit it to be cut with a knife after it went through it’s required salting time [88] for salt can not affect vessels [89] and it is indeed permitted [90] but the knife must be washed off [91] or thrusted into the ground if the tzir has already dried. Even if it is before the required salting time has passed (53) there is no prohibition on the knife, rather the problem is now that blood had come out from the meat to its surface, if one wants to now wash off that spot and go re-salt it one may do so. If one wants to then go and perform a salting in order to preserve the meat after it has been property salted for blood in a vessel with holes, [92] then the meat must be washed off well and re-salted. It may even be re-salted in a vessel without holes. If one wants [93] to salt meat and eat it roasted without washing one may do so and we are not worried about the blood that is on the salt, for the fire sucks out the blood and the salt can not absorb it. This is when it is salted and put on to be roasted, but if it sat in the salt, the salt absorbs blood, and the meat becomes forbidden. Therefore, it must be washed off well, then roasted, and then it may be eaten. See later on in section 76 regarding the law for meat that was salted without being washed off, and then roasted)

במקום שאין מלח מצוי יצלו הבשר עד שיזוב כל דמו ואחר כך יבשלוהו: In a place where salt is not easily found, one should roast the meat (54) until its blood has come out, and then one may cook it.

Source books for chassidut

Reishit Chokhmah has not been mentioned. But especially Tikkunei Zohar deserves special emphasis; R' Nachman spent more time in TZ than in any other sefer. See [Shivchei HaRan #7:(https://www.sefaria.org/Shivchei_HaRan.7.1)

וְהָיָה מַתְמִיד בְּלִמּוּדוֹ מְאֹד. וְלָמַד הַרְבֵּה מְאֹד שַׁ"ס וּפוֹסְקִים וְתַנַ"ךְ וְעֵין יַעֲקֹב וְסִפְרֵי הַזֹּהַר וְתִקּוּנִים וְכָל כִּתְבֵי הָאֲרִ"י־ז"ל, וּשְׁאָר סְפָרִים הַרְבֵּה מְאֹד וְסִפְרֵי מוּסָר הַרְבֵּה מְאֹד. The Rebbe [Nachman ztz"l] devoted every available moment to his sacred studies. He spent much time studying the Talmud, the Shulchan Arukh,9 the Bible, the Ein Yaakov,10 and the mystical books of the Zohar,11 the Tikkuney Zohar12 and the writings of the holy Ari.13 He also delved into many other sacred works, especially those involving Mussar.14

וְאָמַר: שֶׁכָּל הַסְּפָרִים קְטַנִּים הַמְדַבְּרִים מִמּוּסָר כֻּלָּם הָיוּ בְּבֵית אָבִיו. וְלָמַד מִכֻּלָּם. גַּם לָמַד הַרְבֵּה "רֵאשִׁית חָכְמָה" וְאָמַר בְּפֵרוּשׁ: שֶׁלָּמַד אֶת סֵפֶר "רֵאשִׁית חָכְמָה" פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר. The Rebbe said that his father’s library contained all the small Mussar books and that he went through every one. He also spent much time with the Reishit Chokhmah,15 stating that he reread this remarkable work countless times.

וְגֹדֶל בְּקִיאוּתוֹ בְּכָל הַסְּפָרִים כְּפִי מַה שֶּׁרָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ קְצָת הָיָה בְּלִי שִׁעוּר וּבִפְרָט בְּסִפְרֵי תַּנַ"ךְ וְ"עֵין יַעֲקֹב" וְכָל כִּתְבֵי הָאֲרִ"י וְסִפְרֵי הַזֹּהַר וְתִקּוּנִים, לֹא נִמְצָא דֻּגְמָתוֹ בָּעוֹלָם. The Rebbe’s unique expertise in all sacred literature was obvious. He was particularly unique in his knowledge of the Bible, the Ein Yaakov, the Ari’s writings, and the Zohar and Tikkuney Zohar, to the point that literally no one could be compared to him. כִּי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה הָיְתָה מוּכֶנֶת לְפָנָיו וְשָׁגוּר בְּפִיו כַּשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ מַמָּשׁ, כְּדָבָר הַמֻּנָּח לִפְנֵי הָאָדָם לִפְנֵי עֵינָיו שֶׁיָּכוֹל לִקַּח לְעַצְמוֹ מַה שֶּׁיִּרְצֶה, כֵּן מַמָּשׁ הָיוּ כָּל הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים מוּכָנִים לִפְנֵי עֵינֵי שִׂכְלוֹ הַקָּדוֹשׁ בְּכָל־עֵת שֶׁרָצָה. וּקְצָת מִזֶּה יְכוֹלִים לִרְאוֹת וּלְהָבִין בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים. He was fluent in the entire Torah. He could quote anything in the sacred literature as if the book were opened in front of him. It was like a table set before him, where he could see everything and choose what he desired. The entire scope of our sacred literature was like this, standing ready before his mind’s eye to be used whenever he desired. This can be seen to some extent in the Rebbe’s writings.

---

Also it should be noted regarding the term and concept "philosophy" - חקירה - (philosophy; rationalism; questioning or undermining the tenets of faith) - it is something direly warned against in particular in Breslev. "Derekh" or "way" might be better term in your question.

For example, https://www.sefaria.org/Sichot_HaRan.32.2

צָרִיךְ לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה וְלִבְלִי לִכְנֹס בַּחֲקִירוֹת כְּלָל, וְלִבְלִי לְעַיֵּן כְּלָל בִּסְפָרִים שֶׁל מְחַקְּרִים, רַק לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמוּנָה לְבַד בְּלִי שׁוּם חֲקִירוֹת כְּלָל. Strengthen yourself in faith, completely avoiding all speculation. Do not look into philosophy, but believe in God with innocent faith.

... (see there)

And there's an entire section in [Chayey Moharan](https://en.wikisource.org/wiki/Translation:Chayey_Moharan#[#407-425]_To_Distance_Oneself_from_Chaqirot_(philosophy;_rationalism;_undermining_or_questioning_the_tenets_of_faith)_and_to_Strengthen_Oneself_in_Emunah_(Faith)) against Chakira:

About the philosophical books <about Moreh Nebuchim> he told us a great deal, many times. And he utterly, utterly forbade us to even look at them at all, God forbid. He put extraordinary stress on the severity of this prohibition, because they very much confuse one's religious views with alien views that do not at all agree at all with the views of our Holy Torah. They [the authors of these philosophical books] also do not believe in demons whereas all the words of the Talmudic Sages say the opposite. Especially now that we've been privileged to [the revelation of] the Zohar, the books of the Arizal and the Baal Shem Tov of blessed memory and so forth, which are all founded on Ruach Hakodesh and greatly inspire a person in truly serving His Blessedness.

... (see there)